שיקום פסיכיאטרי

"מצאנו את עצמנו עוברים את השינוי הלא אנושי מאדם למחלה:

"סכיזופרני", "אישיות מפוצלת", "דו-קוטבי" (Deagan 1992).

 

האישיות שלנו ותחושת האני המשיכו להתנוון כאשר למדנו מאנשי מקצוע להגיד: "אני סכיזופרני", "אני דו-קוטבי", "אני אישיות מפוצלת". וכל פעם שחזרנו על הפזמון הזה, תחושת צלם האנוש שבנו קטנה כאשר "המחלה" הופיעה מעלינו מאיימת וכל-יכולה, כמשהו שונה לחלוטין שלימדו אותנו שאנחנו חסרי אונים מולו.


אנשי מקצוע אמרו שהתקדמנו כאשר למדנו לזהות את עצמנו עם המחלה שלנו. הם אמרו שזו התקדמות כשלמדנו לומר: "אני סכיזופרני". אנחנו לא הרגשנו שזו התקדמות. הרגשנו שהזמן עומד.
 

ה'אני' נסוג רחוק יותר ויותר, כמו חלום ששייך למישהו אחר. העתיד נראה שומם וריק, ללא שום הבטחה חוץ מסבל נוסף. ההווה נעשה סדרה אינסופית של רגעים, מסומנים על ידי הסיגריה הבאה, וזו שאחריה.


לצוות, למשפחה, לחברים יש רגשות חזקים כלפי האדם האבוד בחורף של אדישות ויסורים. מבחוץ קשה להאמין שיש שם אדם. מול אדם שנראה כאילו באמת לא איכפת לו, אדם עשוי לשאול את השאלה אותה אוליבר סקס (1970 עמ' 113) מעלה: "האם נדמה שיש לו נשמה?" או שמא המחלה אכלה את נשמתו? אני מציבה שאלה זו לכל אחד מאיתנו כאן היום. האם אדם יכול להפוך למחלה? האם סכיזופרניה יכולה לעכל את אישיותו של האדם, כך ששום דבר לא נשאר פרט למחלה? על כל אחד מאיתנו להיענות לאתגר של לענות לשאלה זו בתוכנו. התשובה לשאלה זו חשובה מאוד. האנושיות שלנו עומדת למבחן במענה על שאלה זו."
 

לקוח מתוך מתוך החלמה וקשר התקווה - ד"ר פטרישיה דיגן, פסיכולוגית, חוקרת, נותנת שירות, מפתחת שירותים שהינה מתמודדת עם סכיזרופניה. עבודתה של פטרישה השפיעה ומשפיעה על תנועת ההחלמה והשיקום הגזור ממנה.

ההגדרה של השיקום הפסיכיאטרי

 

במהלך השנים השתנתה ועוצבה מחדש ההגדרה של השיקום הפסיכיאטרי, זאת  לאור התמורות הרבות בערכים, במדיניות, בפרקטיקה וביצירת ידע חדש.  אחת מההגדרות שאני מתחברת אליהן היא של ד"ר מקס לכמן (פסיכולוג, אחד מהבולטים בעשייה בתחום) -

* השיקום הפסיכיאטרי הוא חלק מתהליכים של שינוי בבניית העצמי החדש של המתמודד, והענקת משמעות חדשה לחייו. המוקד בגישה אינו רק מיומנויות, אלא פיתוח הזדמנויות ויצירת שינוי חברתי-סביבתי, בכדי לסייע למתמודד למצוא את דרכו אל הקהילה (לכמן,2000).


המושג "שיקום פסיכיאטרי" מייצג הרחבה והחלה של עקרונות השיקום שמקובלים ביחס לנכויות השונות, ומשלב בתוכו עקרונות ערכיים ופילוסופיים עם עקרונות יישומיים ופרגמאטיים. המושג מוגדר דרך שורה של גישות ומודלים שמטרתם לסייע בשיקום ובטיפול פסיכולוגי של אנשים עם מגבלות פסיכיאטריות, דרך הנגשת תמיכות סביבתיות ופיתוח מיומנויות שיסייעו לפיתוח מלוא היכולות האישיות, לטובת תפקוד מיטבי, השגת איכות חיים ושביעות רצון בסביבות החיים שבחרו בהן. במושגים מעשיים מדובר במתן הזדמנויות למתמודדים בבריאות הנפש לחיות בקהילות טבעיות, לעבוד וליהנות מחיים חברתיים באווירה מכבדת, תומכת ומציאותית, דרך נורמליזציה של תפקידים ומערכות יחסים בפעילות החיים היומיומית. השיקום הפסיכיאטרי מעגן בתוכו מגוון של שיטות שנמצאו כמסייעים לאנשים עם מגבלות פסיכיאטריות לקדם תהליכי החלמה אישיים.

בישראל, בעקבות חקיקת ויישום "חוק שיקום נכי נפש בקהילה" (2000), התפתחו מגוון שירותי ליווי ושיקום פסיכיאטריים בקהילה.


תחום השיקום הפסיכיאטרי הפך ב- 30 השנים האחרונות למרכיב חיוני במערך ארגוני בריאות הנפש, במטרה ליצור הזדמנויות לאנשים המתמודדים עם מוגבלות פסיכיאטרית לבנות את נתיבי החלמתם.

להמשך קריאה:

מהי החלמה?