top of page

השפעות הדדיות של טיפולי הפוריות על רמת הסטרס הנפשי

כאשר אנו מדברים על נושא כה חשוב, מסייע להכיר את הסטטיסטיקות בתחום - חצי מהזוגות ייכנסו להיריון אחרי חצי שנה,
85% מהזוגות לאחר שנה.



 

פסיכולוגית מומחית לבעיות פוריות וטיפולי פוריות - נועה פרלמן קיפר

- לאחר שנה של נסיונות לא מוצלחים להרות אצל בני זוג.
- ללא גורם ידוע לאי פריון. מעבר לגיל 35- לאחר חצי שנה.
- 10-35% מהאוכלוסייה מתמודד עם קשיי פוריות.
מתוכם – 55% יחפשו אחר סיוע רפואי בתקווה לממש את ההורות שלהם.

כבר שנים שישראל עומדת בראש הטבלה העולמית של טיפולי הפוריות –  כאשר אחוזי ההצלחה של טיפולי הפוריות לאישה עד גיל 35 עומדים על כ-28%, אבל בשנים שלאחר מכן הוא צונח ומעל גיל 45 עומד על כעשירית האחוז בלבד.

מתי מתחילים בבירור פריון?

מהן הסיבות לבעיות פריון? 

כשליש מהמקרים מזוהה בעיה פיזיולוגית באשה, כשליש נוסף בגבר, עשירית – בעיה משולבת אצל שני בני הזוג  ו- 10-20% סיבה לא ידועה.
כ-  3% מהמקרים מטופלים ב-IVF  ובשיטות מתקדמות.
 

ההשפעה הייחודית של טיפולי פוריות על מצבה הנפשי של האשה

כפסיכולוגית קלינית בתחום זה, היה לי חשוב להבין לעומק בתחילת לימודיי את ההשפעה של הטיפולים על המצב הנפשי ובעיקר – כיצד אני יכולה לסייע בתור אשת מקצוע. חשוב לי להבין את המאפיינים הייחודיים לנשים/זוגות וגברים שעוברים את המסע המורכב הזה, כדי להתחבר לחוויות והקונפליקטים שהם מתמודדים איתם אשר צבועים בחוויה של  "זר לא יבין זאת".
קודם כל, ברור כי טיפולים ההורמונליים בפני עצמם בעלי השפעה עצומה על כל המערכת הרגשית והפיזיולוגית של האשה (רגישות, רגזנות, עייפות, השמנה וכו'). נוסף על כל הסחרור של המערכת, האשה/זוג מוצפים ברגשות שנובעים מההכרה בתהליך עצמו - רגשות של בושה, כעס, קנאה (ועוד), כמו גם קונפליקטים לא מודעים. המעמסה הרגשית כ"כ עוצמתית עד כדי כך שנתונים מחקריים מראים כי שיעורי הסימפטומים הנפשיים בקרב נשים עם בעיות פריון הינם משמעותיים ביותר–
30-40% תצגנה תסמינים דכאוניים (לא דיכאון מאז'ורי) – פי 2 ויותר מהאוכלוסיה הכללית!
כמו-כן, אחוז ניכר גם סובלות מסיפטומים חרדתיים ברמות שונות.
שיעור הסימפטומים אכן גובר בין תחילת מחזור טיפולי למה שאחריו – כלומר, יש לנו תנודתיות תגובות לפי הזמנים השונים. הרבה אנשי מקצוע בבריאות הנפש מגדירים את מצבן הנפשי של נשים בזמן טיפולי פריון החוות מצוקה נפשית כ"הפרעת הסתגלות".

 


אפתח ואומר כי התמונה המחקרית מבלבלת ואינה עקבית בנושא זה.
אשתדל להביא בפניכם את התמונה כפי שאני מבינה אותה מהמחקרים שקראתי. 

מחקרים רבים נעשו בעשורים האחרונים במטרה להבין את הקשר בין טיפולי פריון לבין מצוקה נפשית.
בעבר היו מחקרים שדיברו על כך שקיים בסיס פסיכוגני לקשיי פוריות, בהמשך חשבו שהמצב נובע מקונפליקטים תוך נפשיים סביב נשיות או יחסים אמביוולנטיים עם בן/בת הזוג.
עם השנים, כיוונים אלו ירדו מהפרק וכיום קיימת הסכמה בין החוקרים כי מתקיים מעגל קסמים שבו המתח הנפשי (stress) הינו גם גורם וגם תוצר של טיפולי הפוריות (גורם זה עשוי להיות גורם מפתח ב-20% של קבוצת הנשים הלא מוסברות). פרוט:

  א. ננסה להבין כיצד מצליחה חרדה לשבש לעיתים תהליכי פריון? - שנוי במחלוקת
כל חרדה גורמת להפרשה מוגברת של הורמונים שונים הנקראים "הורמוני דחק" (פרולקטין, קורטיזול, סרוטונין) אשר בהגיעם לרמות גבוהות, משפיעים לרעה על המערכת ההורמונלית.
כלומר- התעוררות חרדה או רגש שלילי חזק אחר כמו כעס, דיכאון, אשמה – יכולים להשפיע על הערכים של המערכת ההורמונלית בזמן הטיפולים (יש מחקרים שאף מצאו כי השפיעו על כמות הביציות שנשאבו או על הפרת האיזוןהחיסוני של הרחם). כמו-כן, נמצא שמתח נפשי זוהה בתור סיבה מרכזית להפסקת טיפולי פוריות בטרם מוצו עד תום.

חשוב לזכור – לא כל רמה של סטרס משפיעה על המערכת!  מדובר רק על רמות דחק חריפות וגם אז לא תמיד – לא קיימת הסכמה מלאה בין החוקרים בנושא.  חששות וחרדה הינם לגיטימיים והינם חלק בלתי נפרד מהתהליך שנשים וזוגות צריכים לעבור ולעבד בטיפול.
עם זאת, עליי כאשת מקצוע, לדעת לזהות מתי רמת הסטרס גבוהה מהממוצע ועלולה להוות גורם סיכון. עוצמת הדחק והקושי עלולים להחמיר עם הזמן. מחקרים מראים שהקושי הנפשי מגיע לשיא בין השנה השנייה והשלישית בתהליך טיפולי הפוריות.


לעומת כל שנאמר עד כאן, המחקר של Boivin ועמיתיו בצע ניתוח מטה-אנליטי על 14 מחקרים שנעשו בנושא הזה ונמצא כי מתח נפשי אינו מהווה גורם שמשפיע על כישלון מחזור טיפול פוריות. להיפך – דווקא יש מחקרים שמעידים כי ככל שהגוף עובר יותר מחזורים כאלה- הוא מתרגל לרמת החרדה וזו פוחתת. בוייבין בהחלט מדבר על ההשלכות הפסיכולוגיות שיש לטיפולי הפוריות על איכות חייו של האדם שעובר אותם אך בא באמירה מעודדת לנשים ולרופאים – שיכולים להרגיע את נושא המתח כגורם לכישלון הטיפולים (Boivin et al 2011).


  ב. כיצד טיפולי הפוריות משפיעים על רמת הסטרס? - על סוגיה זו, קיימת הסכמה מלאה בין אנשי המקצוע. 
אם נתבונן כעת מהכיוון השני;
כיצד עצם העובדה שהגעתי לשלב של טיפולי פוריות וכשלונות במחזורי הטיפולים משפיעים עליי רגשית? 


התמונה הרגשית של הנשים במצב זה מאד סוערת רגשית וכוללת מגוון רב של רגשות שליליים - האשמה עצמית, בושה, תחושת כישלון, כעס, חוסר אונים, ייאוש והיד נטויה. כל הרגשות מגיעים בסוג של הפצצה רגשית שקשה מאד לאשה ולבן הזוג להכיל לאור העוצמות שלה. הקושי נוצר בשל ריכוז של השלכות פסיכולוגיות שנובעות מהצורך בטיפולים כדי להרות, החל מפגיעה נארקיסיסטית של בגידת הגוף או העולם בי; אובדן השליטה על היכולת שלי לתכנן את חיי; ההלם מול המשאלה הבסיסית להיות הורה אל מול המציאות המתסכלת; מתח בחיי הזוגיות ועוד.
כמו-כן, במחקרים שנעשו בשנים הארחונות בבי"ח איכילוב בשיתוף עם יחידת IVF, נמצא כי נשים בעלות רקע נפשי קודם הינן בסיכון גבוה יותר לעלייה בתסמינים של חרדה ודיכאון בעת טיפולי פוריות לעומת נשים ללא רקע פסיכיאטרי. ניסו להסביר זאת בהשערה שקיים "דיבור" בין הורמוני המין לבין הפרעות דיכאון וחרדה – שיש קולטנים כביכול בין סרוטונין לבין הורמוני מין. הממסקנה ממחקרים כאלה היא שיש לספק טיפול פסיכולוגי לנשים בעלות רקע נפשי.


זהו מעגל הקסמים האכזרי של קשיי הפריון אשר משפיעים לרעה על רמת הסטרס וזו משפיעה אף היא לרעה על תהליכים פסיכוסומטיים ותהליכים אנדוקריניים וחוזר חלילה.
 

מעגל הקסמים בין מתח נפשי (סטרס) לבין טיפולי פוריות  

מה המסקנה?

לאור כל האמור לעיל, ברור כי מרפאות הפריון או אנשי מקצוע בתחום צריכים לספק מענה להפחתת המתח הנפשי המתואר. ידוע כי מרפאות פריון בעולם (אירופה, צפון אמריקה, אסיה) פיתחו מודלים לניהול מתח כדי לסייע למטופלים להתמודד טוב יותר עם הפחדים והמצוקות הרבות שהינן חלק אינהרנטי מהתהליך הטיפולי. חלק מההתערבויות כוללות הקניית טכניקות מעולם ה- CBT; עבודת גוף-נפש, חלק משלבות מטפלים אלטרנטיביים (תזונה, הומיאופטיה) ועוד. אמנם בארץ עדיין אין מודלים של התערבויות כאלה אך המגמה נעה לכיוון הזה.

מעבר למודלים אלה, חשוב להבין את החוויה הרגשית הייחודית שיש לאנשים שעוברים מסע טיפולים שכזה, שמתואר רבות כ"רכבת הרים רגשית"  ומטרת הטיפול הפסיכולוגי ו/או הייעוץ הוא כדי להתמודד עם קשיים ייחודיים אלה.

תפקידי כמטפלת בנשים, אנשים וזוגות בתהליך טיפולי פוריות


אני רואה את תפקיד הפסיכולוגית במספר אופנים:
 

1. "חינוך פסיכולוגי"
חלק זה מהותי ביותר בעבודה עם נשים וזוגות שעוברים טיפולי פוריות. הבנת החוויה הייחודית שלהם, על רבדיה השונים ומתן הסברים על ההשפעות של התהליכים ההורמונליים והרגשיים שאינהרנטיים ליטואציה הינה משמעותית ביותר ומביאה להקלה ולהגברת תחושת השליטה  - הדבר מסייע הן בכך שהמטופלים יודעים יותר מה מצפה להם מבחינה רגשית ומקבלים  לגיטימציה לפצצת הרגשות שחווים ולתנודות הרבות שמופיעות. מחקרים מראים כי טיפולים נפשיים שמגבירים את המודעות לחרדות ולקונפליקטים שעולים בזמן טיפולי פריון – עשויים להקל על ההתמודדות ולבטל את ההשפעה השלילית על התפתחות היריון.
נמצא שאפילו העברת שאלונים ספציפיים למצב מסייעת בהקלה על סימפטומים מאחר וכך נשים מבינות שהן מגיבות בצורה נורמלית למצב (מרגיע את הביקורתיות העצמית של "מה קורה לי? אני לא מזהה את עצמי כזו...") (גוזלן ובנימיני, 2005).


2. עבודת עומק על מוקדים משמעותיים וקונפליקטים
עיבוד הרגשות הקשים שמופיעים – בושה, קנאה, רגשות אשם, אבדנים, שכול ואבל, פנטזיות והתנפצות – עבודה רגשית נכונה על מקומות אלו, שמתחברים הרבה פעמים לאירועים וחוויות מהעבר של אותה מטופלת ויוצרים תגובה עוצמתית יותר (בהמשך מאמר על ההשפעות הרגשיות של טיפולי הפוריות).  חשוב לזכור כי רמת הדחק גוברת באוכלוסיה זו מאחר וקיימת נטייה להסתגרות רגשית, האשמה עצמית, לצמצום חברתי והדחקה של רגשות שליליים  (בעיקר בגלל בושה)– ואז נוצרת חסימה רגשית שמגבירה עוד יותר את רמת הדחק שדובר עליה קודם וחשוב המרחב לעיבוד רגשי.
כמו-כן, פעמים רבות נעשה עבודה זוגית על ההשפעות השליליות שיש לטיפולים על מערכת היחסים (חילופי האשמות, ניתוקים, הסתגרות) מאחר ותמיכת בני הזוג בתקופה זו הינה חיונית ביותר ונחוץ שכל אחד מבני הזוג יתאמץ להיות מכוונן לצרכים של השני. הקניית הידע הפסיכו-חינוכי גם תורמת רבות במובן זה מאחר ונותנת לדברים שקורים שם וכותרת.


3. קבוצות התמודדות ותמיכה
תמיכה חברתית משפרת אף היא את סיכויי ההצלחה – חוקרים הישוו 50 נשים שעברו הפריה חוץ גופית והרו עם 51 נשים שעברו הפרייה חוץ גופית ולא הרו. נמצאכי מרבית הנשים שהרו גילו נכונות רבה יותר לקבל סיוע חברתי בעת ההתמודדות עם המתח שנגרם כתוצאה מהטיפולים בעוד שהנשים שלא הרו דיווחו שלא ניסו לקבל תמיכה חברתית (גוזלן ובנימיני, 2005).

bottom of page