הקטע המיוחד הזה מלווה אותי שנים רבות ומרגש אותי מחדש בכל קריאה שלו,
כמו אותן מנגינות שתמיד כשנשמע אותן – ירטיטו מיתר בלב.

הוא מיטיב לתאר בדיוק את האופן בו אני מסתכלת על נפש האדם –

1. בצניעות רבה ומתוך כבוד רב לאדם שיושב מולי וחושף מולי את עצמו באופן האינטימי ביותר.

2. מתוך אמונה במעיין הסמוי הזה - ברור לי כי מי שמגיע לפסיכולוגית בא מתוך תקווה שיסייעו לו למצוא את הנביעה הפנימית הזו.

​

אדם מבוגר מגיע לטיפול אצל פסיכולוגית כאשר חש שיש תקיעות / סתימה בזרימת הרגש, שנוצרה שכבה שאינו מצליח להסיר אותה ולגעת בעצמו. גם אם מגיע מיואש וחסר אמונה – עצם הגעתו לטיפול פסיכולוגי מעידה שיש חריץ קטן שבו אפשר להיכנס ולחפש נקודת אחיזה בתקווה. 

או אז, אנו יוצאים לסוג של מסע בתוואי הנפש, המסע המרתק והמפרך ביותר שיש בעיניי.